פורלצה שלי – חוויה אישית

גילוי נאות תחילה: אני אלינור והחל מינואר 2013, אני מנהלת התוכן של האתר הזה ביום יום. בעצם את כל הפוסטים כאן אני כותבת (באנגלית בעיקר) אבל היום החלטתי לכתוב פוסט אחר, אישי לחלוטין, על איך אני חווה את פורלצה ואת דירות הנופש של לייק ויו. למה? כי הייתי שם, פעמיים כלקוחה וכתיירת ואחזור לשם ללא היסוס. מלבד ניהול התוכן לאתר אני לא מקבלת כל תמורה על השכרת הדירות, כך שהפוסט הבא הוא סובייקטיבי לגמרי – אבל רק כי הוא מתאר באמת את החוויה האישית שלי. למדקדקים הזקוקים להוכחה שבאמת הייתי שם, כלקוחה וכתיירת, מוזמנים להיכנס לפרופיל הפייסבוק האישי שלי  ולנבור בפוסטים ובתמנות מ- 2011 ומ- 2012 (אל תדאגו הכל מסודר בתיקיות עם כותרות, אז תמצאו את זה בקלות).

איטליה ואני….סיפור אהבה בהמשכים

הקפה הכי טוב באיטליה – בר איטליה על שפת האגם בפורלצה

איטליה לא זרה לי. הרומן שלי עם פיסת גן העדן הזו החל בגיל צעיר מאוד. כילדה נסעתי עם הורי לאירופה לטיולים ארוכים מאוד מספר פעמים וכמעט בכל פעם עברנו גם באיטליה. הפעם האחרונה שהייתי בה הייתה כאשר הייתי בת 11 בערך. השפה האיטלקית (הקרובה לרומנית שאני דוברת, בין היתר) תמיד התנגנה באזניי ואני אוהבת את האוכל, המוסיקה, הנופים…הכל.  אני עדיין זוכרת איך כילדה קטנה מאוד שיחקתי בפארק ברומא עם ילד מקומי. ההורים שלי מספרים שנעלמתי להם ואז הם מצאו אותי משחקת עם ילד כבן גילי (אז סביבות גיל 5) ואנחנו מפטפטים להנאתינו – הוא מדבר אלי איטלקית ואני עונה לו ברומנית והסתדרנו מצוין. אני גם זוכרת איך בנסיעה האחרונה שבה גם הייתה אחותי הקטנה איתנו ( אז בת כשנה וחצי) נסענו בדולומיטים בכבישים פתלתלים ומאחורינו רכבו חבורה של אופנוענים איטלקים חסונים. אני עשיתי להם פרצופים מהחלון האחורי והם החזירו לי בתנועות “שלום” וחיוכים. גם את וירוס הבטן הנוראי שחטפנו שם אחותי ואני ברומא אני זוכרת, ואת העובדה שההורים שלי לקחו אותנו לרופא מקומי ושכרו דירת נופש (שינוי מתכנית הטיול המקורית) ואמא בישלה לנו מרק עוף וכך, שלושה ימים עד שהבראנו ויכולנו להמשיך לנסוע ברחבי המדינה. למה אני מספרת לכם על הזכרונות האלה? כדי שתבינו כמה המדינה הזו מוטמעת לי בנשמה. בערך כשהייתי בת 12 (כשנה אחרי הביקור האחרון) החלטתי בצורה מודעת, אתם יודעים – מודעות של ילדה שמחליטה מה יהיה כשתהיה גדולה – שאני אחיה באיטליה. ולא סתם באיטליה אלא בצפון כמובן, ולא סתם בצפון אלא בלאגו מג’ורה. למה? ככה! כי יפה שם ובנבכי הדמיון המפותח שלי כבר מצאתי לי וילה עתיקה על שפת האגם והעברתי שם את חיי בכתיבה…. חלום של ילדה בת 12. ואז החיים שלנו כמשפחה שינו את מסלולם הכלכלי ולא נסעתי יותר לחו”ל עד שהייתי בת 15 ואחר כך שוב עד שהייתי כבר בוגרת (התחלתי לנסוע שוב רק בסביבות גיל 25 וגם אז במסורה). לאיטליה כבר לא חזרתי.

השיבה לאיטליה

בשנת 2011, מצוידת בעבודה חדשה וטובה, מצב כלכלי סביר (אתם יודעים במדינה שלנו אף אחד לא באמת חי ברווחה אלא אם כן קוראים לנו נוחי) והבן זוג הכי מדהים שיכולתי לאחל לעצמי העזתי, לראשונה מזה שנים ארוכות, להתחיל לחשוב על חופשה בחו”ל. המחשבות הראשונות היו לכיוונים קרובים וזולים (בכל זאת לא חשבנו שנעמוד בחופשה שהיא מעבר לאיזה דיל סטנדרטי) והתלבטנו בין נופשונים באגן הים התיכון (יוון, מלטה) לבין טיסה בלבד לברצלונה שם יש לנו בת משפחה שיכולנו לשהות אצלה.  התאריכים שכיוונו אליהם היו סוף אוגוסט – תחילת ספטמבר (השבוע האחרון של אוגוסט). השיקולים, בין היתר, היו ימי חופשה שיכולנו לקחת והעובדה שבשבוע האחרון של אוגוסט מרבית הישראלים הנופשים עם ילדים כבר יהיו בחזרה בארץ בהכנות לבית הספר ואנחנו נוכל להנות משקט ובדידות שכל כך היינו זקוקים להם (בכל זאת, חופשה רומנטית זוגית ראשונה שלנו). איך שלא ניסינו המחירים היו בשמיים והתנאים היו בלתי נסבלים. איטליה (או מערב אירופה בכלל) לא היו אפילו בתודעה שלנו.  ואז יום בהיר אחד בשיטוטיי בפייסבוק נתקלתי במודעת פרסומת קטנה שכותרתה הייתה משהו בסגנון של “קחי אותו הקיץ למילאנו”. משהו בתוכי הרגיש כאילו שחתיכת פאזל נופלת למקום. כאילו שהמודעה הזו נכתבה במיוחד עבורי ופונה אלי בצורה ישירה. הקלקתי על המודעה והגעתי לאתר האינטרנט, בגלגולו הקודם, של הדירות המופלאות האלה. התחלתי לקרוא על הדירות ועל המקום – שלא שמעתי עליו מימיי קודם – ולאט לאט התחלתי להרגיש שזהו – לשם אני רוצה לנסוע. זה פשוט הרגיש נכון. בגלל היסטוריית הטיולים המשפחתית שלי לא חששתי מדירות נופש – אני רגילה להכל, החל ממלונות 5 כוכבים וכלה בצימרים קטנים ומעופשים בכפרים נידחים באלפים השוויצריים. דווקא בנקודת הזמן ההיא דירת נופש הסתדרה לי מצוין כי המחיר היה מעולה ויכולתי לקבל מטבח שבו אוכל לבשל את האוכל שלנו ולשלוט במה שאני אוכלת. לא מטעמי דיאטה, כי אם מטעמי בריאות. אתם מבינים, בשנת 2011 כבר הייתי רחוקה מאוד מהילדה בת ה- 11 שעזבה בפעם האחרונה את איטליה והמון דברים השתנו ולאו דווקא לטובה. אז עם מגבלות תזונתיות ובריאותיות – מטבח משלי פתר לי המון בעיות ובמחיר זול יותר ממלון? חלום! אז התחלתי לברר עם בעלי הדירות וגיליתי שהם ישראלים – בונוס נוסף!  כאילו במטה קסם היקום סידר כל מה שצריך כדי שהחופשה הזו תצא לפועל, ואחרי שקבענו תאריכים טנטיביים (על בסיס טיסות שידענו שיש) נחת במייל של בן זוגי גרופון עם הנחה בדיוק על הטיסה שרצינו. איכשהו הסתדר לנו גם עניין הרכב השכור ומצאנו את עצמינו עם חופשה סגורה ומוזמנת לצפון איטליה. עבור בן זוגי זו הייתה הנסיעה הראשונה בחייו לאיטליה. אני התרגשתי כמו ילדה קטנה מהתחושה של “לחזור הביתה”.

פורלצה אהובתי – מסע של גילוי (או איך הופך יעד של חופשה לבית)

אני מול וילה קרלוטה שלחופי אגם קומו – אוגוסט 2011

כשבוע לפני הנסיעה הזמינו אותנו ניבה ויוסי, בעלי דירות הנופש אליהם הביתה לקחת מפתח. תיירים המגיעים אל הדירות מחו”ל צריכים לפגוש במקום את הצוות שמתחזק את הדירות (זוג איטלקי מקסים) כדי לקבל מפתח ולהחזיר בתום השהות. כישראלים הייתה לנו “הפריבילגיה” לפגוש את ניבה ויוסי אישית, לקבל מפתח ולנסוע כשאנחנו לא תלויים באיש! חוץ ממפתח יצאתי מצויידת במפות, ברושורים, כרטיסי ביקור של מסעדות מקומיות ושפע המלצות. ניבה עשתה עבודה כל כך טובה, שהתאהבנו במקום עוד לפני שכף רגלינו דרכה בו! גילינו שבעצם את הבניין הם רכשו עם שותף עסקי. הבניין מהמאה ה- 15  שופץ באהבה וחולק לארבע דירות מודרניות על ידי יוסי, ארכיטקט שהוא גם אמן. כשמספרים לכם את הסיפור האישי של המקום, את התלאות של השנים של השיפוץ ומגלים לכם איפה המקומיים עושים קניות והולכים לאכול בערב, אתם לא יכולים שלא להתאהב מראש. וככה נסענו. נסענו לשבוע. הגענו ואני נלחמתי בדמעות של התרגשות עוד בנחיתה במילאנו. לא חשבתי שאוכל לחזור לאיטליה. הרי תמיד מספרים לנו שזה “מחירים של בית מרקחת”. לקחנו את הרכב השכור והתחלנו בנסיעה לכיוון אגם קומו (בניסיון להימנע מהאוטוסוטרדות השוויצריות דווקא כי שם משלמים 40 פרנק לשנה כדי לנסוע ואנחנו באנו רק לשבוע). אז יצא שעשינו את הדרך הארוכה יותר והיפה יותר. ברגע שיורדים מהאוטוסטרדה האיטלקית במחלף Como-Chiasso ואגם קומו נגלה לעיניכם במלוא הדרו צריך להזכיר לעצמכם לנשום. נסענו על כביש מתפתל לאורך האגם, עברנו מכפר לכפר, מעיירה לעיירה בין וילות עתיקות מרהיבות כשמימין האגם המדהים ומשמאל ההרים המרהיבים. בשלב מסויים, למרות העייפות מהטיסה והרעב שכבר הציק, פשוט עצרנו בדרך באחת העיירות (אחר כך למדנו שזו Argengo) ועמדנו שם דקות ארוכות מול האגם סתם כדי לנשום. כשהגענו לפורלצה ומצאנו את הדירות כבר היה מרוח לנו על הפנים חיוך מאוזן לאוזן שלא ירד. אנחנו לקחנו את דירה 2 בקומת הקרקע כי לא רציתי מדרגות וכזוג ללא ילדים זה הספיק לנו. מאז זו “הדירה שלנו”. שמנו את הדברים ומייד יצאנו לכיוון האגם (הליכה של פחות מדקה על השעון) לשבת על כוס קפה בבר איטליה שניבה אמרה שיש בו את “הקפה הכי טוב באיטליה”. מה אני אגיד לכם – היא צדקה בענק!  ותאמינו לי שבדקנו בהמון מקומות מאז…

Home is where the Heart is

אני במראנלו, אירוע של פרארי- ספטמבר 2012

באותו רגע של ישיבה מול האגם עם כוס הקפה הכי טובה ששתינו בחיים שלנו בידינו הבנו – זה יהיה הבית. יותר נכון בן זוגי אמר “טוב אני בבית….” ואני אמרתי ” נו טוב. אז אני אתפשר – לא אחיה לחופי אגם מאג’ורה אלא לחופי אגם לוגאנו. שיהיה…” 🙂

על השבוע המדהים שעברנו שם לא אספר לכם עכשיו כי הפוסט הזה לא ייגמר, אבל כן אספר שביקרנו גם בשוויץ (זה בכל זאת על הגבול מרחק נסיעה של 15 דקות) ושחזרנו עם עדכונים והמלצות לניבה ויוסי על עוד מקומות שאפילו הם לא הכירו. עוד אספר שבאמת קיבלנו החלטה לעבור לאיטליה – לפורלצה. כי זה מקום מדהים. וכמובן שבשנה שאחרי זה שוב תכננו לנסוע לברצלונה ושוב מצאנו את עצמינו בפורלצה ב”דירה שלנו” (כי המחירים היו זולים יותר בצורה מגוחכת!!) והפעם ל- 16 יום מדהימים שבמהלכם חוץ מטיולים התחלנו כבר בירורים לגבי מעבר.

אז אם יש לכם שאלות ספציפיות לגבי המקום, אם אתם מבקשים המלצות ליעדים, מסעדות, גלידריות… מוזמנים לחקור לעומק את האתר הזה כי אני מפרסמת פה הכל (באנגלית) או לכתוב לי בתגובות לפוסט הזה ואשמח לענות! עוד יותר מזה, אשמח לפגוש אתכם בפורלצה!

צ’או!

אלינור